אניה בוכשאט

כאחת שנולדה בברלין (בשנת 1970 ), גדלתי עם המורכבות הפנימית של עירי. השואה העסיקה אותי כבר כתלמידת בית ספר, ומאז לא עזבה אותי.
במהלך לימודיי באוניברסיטת Freie של ברלין (Freie Universität Berlin), הותירו בי רושם מיוחד סמינרים בין-תחומיים על השואה ומפגשים עם סטודנטים יהודים. מה שלמדתי אז על החיים היהודיים בעבר ובהווה השפיע באופן מתמשך על הדרך שבחרתי לעתידי. עבודת הגמר שלי עסקה ביוצרים דוקומנטריים ישראלים וגרמנים שראיינו את בני משפחותיהם על השואה.
זה דירבן אותי לבצע מחקר גנאלוגי משלי עבור משפחתי. גיליתי שאחד מסבי היה חבר ב- אס.אס.
בסופו של דבר, היו אלה 35 אבני הנגף ברחוב שלי שהניעו אותי לחקור בארכיונים על חייהם של שכניי היהודים לשעבר. ריתק אותי כמה מידע חבוי שם על אותם תושבים לשעבר.
האובדן של האנשים הללו תמיד נוכח עבורי, כי אלו תמיד האנשים שנותנים לעיר פנים – ופנים אלו בתורן מעצבות את הדורות הבאים.